<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ז</h1>
<h2>דף נ:</h2>
בעל אין לו חזקה בנכסי מלוג אפילו שיאכל פירות שלא כדין כגון שכתב לה שלא יאכל פירות ואפילו אכל שלשה שנים כי אין האשה מקפדת אפי' שיאכל בעלה פירות מנכסיה ואפילו שסילק עצמו שלא יאכל ולפיכך לא עשתה מחאה ומפני זה אינו יכול לטעון חזקה. ואם חפר בהם בעל בורות שיחין ומערות יש לו חזקה לאלתר לענין הבורות שאינה יכולה היא לסותמן ודוקא מזיק לקרקע שאם היה בו תועלת לקרקע אין לו חזק'. וכתב אבן מאגש כל דבר שאינו צריך טענה דאתה מכרתו או נתתו כגון פתיחת חלון ונזיקין שאינן תדירין וקורות וכיוצא בהם לאלתר יש לבעל חזקה בנכסי אשתו כמו כן אדם לחבירו אבל בדבר שצריך טענה אתה מכרתו או נתתו לי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ומכל מקום אם מזיק לקרקע (אין) [יש] לו חזקה בתרא. אין לאדם חזקה בנכסי מלוג של אשת איש אפילו לא מיחתה והוא שלא החזיק שלש שנים אחר מיתת הבעל אבל אם החזיק מקצת חזקה בחיי הבעל והחזיק שלש שני' אחר מיתת הבעל ולא מיחתה הפסידה במגו דיכול לומר קניתיה מבעליך שמכרת לו הנכסי מלוג כי יכולה היא למכור אותם לבעלה. אבל בנכסי צאן ברזל אינה חזקה מטעם זה המיגו כי אינה יכולה למכור אותם לבעלה זולתי אם יאמר אני קניתיה ממך או נתת לי כשאר חזקות דעלמא רשב"ם. ון' מאגש כתב כי כל דבר שחזקתו מחמת שתיקה כגון נזקי חלונות או קורות וכיוצא בהן יש להן חזקה על נכסי אשת איש אבל דברים שצריך טענה אתה מכרתו כגון הקרקע אין לו חזקה. נתגרשה האשה יש לבעל חזקה בנכסיה ולא בנכסיו או אם מת אחד מהם ואפילו מגורשת ואינה מגורשת בתרא.
<h2>דף קכה:</h2>
בעל יורש את אשתו מן התורה בתרא. בעל אינו יורש בראוי כמו במוחזק כגון שאבי אשתו חי ומתה אשתו והיתה ראויה לירש ואחר כך מת אביה בנה או קרוביה ירשו אבי אשתו ולא בעלה אבל מוחזק יירש כגון שמת אביה בחייה ומתה הרי זה יירשנה בעלה כי אין בעל יורש את אשתו בקבר בתרא. צוה מחמת מית' חמיו שיתנו לו נכסיו לזקנותו ואחריה ליורשי חמיו ואשתו היתה יורשת חמיו ומתה אשתו ואחר כך מתה הזקנה אינו יורש נכסי הזקנה מפני שהוא ראוי ואינו מוחזק ואם אמ' חמיו בצואתו מעכשיו יהיו ליורשי אח' הזקנה יורש בעל כי הוא מוחזק ואם מכרה הזקנה מכרה קיים כי מתנת שכיב מרע לא קני אלא לאחר מיתה וכבר אמר אחריך ואין לשני אלא מה ששייר ראשון. וכת' הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה כי לגבי בעל הוי ראוי בשלא אמר מעכשיו אבל אם היה לו בת או בן ירש הזקנה שמשמע יורשי אפילו יורשי יורשי בתרא. בעל אינו נוטל מלוה שהלותה אשתו קודם שנשא' ומתה קודם שגבת' המלוה ואפילו לותה מנכסי מלוג בעוד' תחתיו אינו יורש אותה הלואה בעל כי אם יורשיה בין גבו קרקע בין גבו מעו' כך כתבו התוספו' כי זהו ראוי דאין הבעל יורש נכסי אשתו שלא גבתה. והרא"ש כתב ואם הלותה מנכסי מלוג בעודה תחתיו יראה לו שירש אותה הבעל דלא עדיפא ממכרה אבל הלואה שירשה ממורישה שהניחו ביד אחרים ומתה קודם שנגבית או הלואה שלה מקודם שנשאה ולא נגבית עד שמתה זהו ראוי ואינ' יורשה וזהו דומי' דנזקי אשתו ובן מגאש כתב דבעל יורש מלוה אשתו כשהיא בשטר וראשון נראה עיקר בתרא. בעל נוטל שבח שהשביחו נכסי מלוג כי ברשותו השביחו בתר'.
<h2>דף קנח.</h2>
מי שמתה אשתו מתוך קטטה והיה בדעתו לגרשה אינו (יורשת) [יורשה] בתרא [קמ"ו ע"א]. נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומר' האשה מתה ראשונה ואחר כך הבעל ויורשי האשה אומרי' הבעל מת ראשון נכסים בחזקתן וכתובה עקר ותוספת בחזקת הבעל ויירשוה יורשי הבעל ונכסי מלוג בחזקת האשה ויירשוה יורשי האשה ונכסי צאן ברזל מוטל בספק שאינן עומדין בחזקת אחד מן היורשים ויחלוקו אותם יורשי האשה החצי ויורשי הבעל החצי כי הללו באין לירש והללו באין לירש ויחלוקו ולא אמרינן כי האי גוונא שאפילו מת הבעל ראשון כבר נתחייבה האשה שבועת יורשיו ואין אדם מוריש שבועה כי לא אמרינן שתהיה חייבת שבועה שמא התפיסה צררי אלא כשמתה מחולי ובדעתה אבל בעל הלכות גדולות פירש דלא חיישינן לצררי בתרא.
